אפרת תמרקין

למה מפסיקים לחבק בגיל 13?

 

"הבכור שלי נראה לי כך כך גדול  ובוגר שאני כבר לא מצליחה לנשק אותו או לחבק אותו."

"הוא רק בן 11" אמרתי, בקול של מטפלת.

"אני יודעת, ובכל זאת אני לא יכולה להראות לו סימני חיבה פיזיים."

בשיחה אחרת, עם חברה, היא סיפרה לי איך כאשר היתה בת 13 אמה הפסיקה לחבק אותה: "זה נראה לי מוזר, הרגשתי שאמא ויתרה עלי שהיא לא רוצה אותי יותר שאני לא חשובה לה. בהתחלה הייתי הודפת אותה  ואז היא כאילו האמינה שאני לא רוצה יותר חיבוקים ופשוט ויתרה"

אני נפגשת עם לא מעט הורים למתבגרים שלא כל כך יודעים כיצד לנהוג עם המתבגר שלהם, הם לא פעם מרגישים נבוכים, פתאום הילדה הופכת לגברת והילד נהיה לגברבר, נראה להם לא מתאים לחבק יותר. על נשיקה הם ויתרו מזמן.

מצד שני המתבגרים, כחלק מתהליך ההתבגרות שלהם, בועטים, אנחנו ההורים הופכים פתאום ללא רצויים, אנחנו מקור לבושה ולפדיחה. "אל תבואו איתי, אל תכנסו איתי לשטח בית הספר". לנשק ליד הח'ברה? זה בכלל מחוץ לתחום.
"זו ממש פדיחה ואפילו מציק שאבא או אמא רוצים לנשק, עיזבו אותי." זו התשובה שקיבלתי ממתבגר כאשר שאלתי אותו לסוגיה .

ממצאים ממחקרים בארצות צפון אמריקה ואירופה מצביעים על ירידה בקרבה הרגשית בין הורים לבין ילדיהם, ועל עלייה בקונפליקטים ביניהם במעבר מטרום ההתבגרות להתבגרות התיכונה. ייתכן שממצאים אלו מאפיינים רק חברות המדגישות ערכים אינדיווידואליסטיים של עצמאות ואוטונומיה על חשבון יחסי קרבה וחום במשפחה.

בראשיתו של גיל ההתבגרות יחסי החיבה והחום מפנים את מקומם לקונפליקטים רבים בין ההורים לילדיהם, דבר המרחיק את יחסי החיבה ואהבה מהאווירה המשפחתית ומהיחסים בין הצדדים.

זהו תהליך אוניברסאלי שמאפיין את התרבות  המערבית, עוד מראים מחקרים שככל שגיל המתבגר עולה כך חלה ירידה  בחום ובקרבה בין ההורים והמתבגרים.

בעקבות הדחייה מכיוונו של  המתבגר – מצד אחד, והתחושה המבולבלת של ההורה – מצד שני, ובעקבות ריבוי המאבקים והקונפליקטים אנחנו מפסיקים להראות את אהבתנו לילדנו המתבגרים.

החלטתי לברר את הנושא עם חבריהם המתבגרים של הילדים שלי, מתבגרים בני 14- 16, המסר החד משמעי שקיבלתי, "אל תחפרו מצד אחד, אבל אל תניחו שאנחנו לא רוצים חיבוקים ונשיקות, אל תוותרו למרות הדחייה  מצידנו ."

 

המסר להורים ברור: "אל תוותרו".

אני יודעת  ומבינה את הקושי, מאד קשה אחרי ימים לא פשוטים של מריבות וקונפליקטים, מצבים של דחייה,  לאסוף את עצמנו, לנשק ולחבק, ולומר כמה אנחנו אוהבים. כי אולי זה נראה ומרגיש שהם לא רוצים אבל הם כן, הם  עדיין הילדים הקטנים שלנו, גם אם הם בגובה 180 ס"מ. הם מחפשים את הדרך שלהם , הם מחפשים את הזהות האישית שלהם, המרדנות והדחייה הם חלק מהתהליך  של התבגרות. ואתם? אל תאמינו להם כל כך בקלות, נשקו וחבקו המשיכו לבקש נשיקה וחיבוק גם מהם. אולי גם תופתעו ותקבלו אותם.