אפרת תמרקין

שאלות בנושא הורות

למה מפסיקים לחבק בגיל 13?

 

"הבכור שלי נראה לי כך כך גדול  ובוגר שאני כבר לא מצליחה לנשק אותו או לחבק אותו."

"הוא רק בן 11" אמרתי, בקול של מטפלת.

"אני יודעת, ובכל זאת אני לא יכולה להראות לו סימני חיבה פיזיים."

בשיחה אחרת, עם חברה, היא סיפרה לי איך כאשר היתה בת 13 אמה הפסיקה לחבק אותה: "זה נראה לי מוזר, הרגשתי שאמא ויתרה עלי שהיא לא רוצה אותי יותר שאני לא חשובה לה. בהתחלה הייתי הודפת אותה  ואז היא כאילו האמינה שאני לא רוצה יותר חיבוקים ופשוט ויתרה"

אני נפגשת עם לא מעט הורים למתבגרים שלא כל כך יודעים כיצד לנהוג עם המתבגר שלהם, הם לא פעם מרגישים נבוכים, פתאום הילדה הופכת לגברת והילד נהיה לגברבר, נראה להם לא מתאים לחבק יותר. על נשיקה הם ויתרו מזמן.

מצד שני המתבגרים, כחלק מתהליך ההתבגרות שלהם, בועטים, אנחנו ההורים הופכים פתאום ללא רצויים, אנחנו מקור לבושה ולפדיחה. "אל תבואו איתי, אל תכנסו איתי לשטח בית הספר". לנשק ליד הח'ברה? זה בכלל מחוץ לתחום.
"זו ממש פדיחה ואפילו מציק שאבא או אמא רוצים לנשק, עיזבו אותי." זו התשובה שקיבלתי ממתבגר כאשר שאלתי אותו לסוגיה .

ממצאים ממחקרים בארצות צפון אמריקה ואירופה מצביעים על ירידה בקרבה הרגשית בין הורים לבין ילדיהם, ועל עלייה בקונפליקטים ביניהם במעבר מטרום ההתבגרות להתבגרות התיכונה. ייתכן שממצאים אלו מאפיינים רק חברות המדגישות ערכים אינדיווידואליסטיים של עצמאות ואוטונומיה על חשבון יחסי קרבה וחום במשפחה.

בראשיתו של גיל ההתבגרות יחסי החיבה והחום מפנים את מקומם לקונפליקטים רבים בין ההורים לילדיהם, דבר המרחיק את יחסי החיבה ואהבה מהאווירה המשפחתית ומהיחסים בין הצדדים.

זהו תהליך אוניברסאלי שמאפיין את התרבות  המערבית, עוד מראים מחקרים שככל שגיל המתבגר עולה כך חלה ירידה  בחום ובקרבה בין ההורים והמתבגרים.

בעקבות הדחייה מכיוונו של  המתבגר – מצד אחד, והתחושה המבולבלת של ההורה – מצד שני, ובעקבות ריבוי המאבקים והקונפליקטים אנחנו מפסיקים להראות את אהבתנו לילדנו המתבגרים.

החלטתי לברר את הנושא עם חבריהם המתבגרים של הילדים שלי, מתבגרים בני 14- 16, המסר החד משמעי שקיבלתי, "אל תחפרו מצד אחד, אבל אל תניחו שאנחנו לא רוצים חיבוקים ונשיקות, אל תוותרו למרות הדחייה  מצידנו ."

 

המסר להורים ברור: "אל תוותרו".

אני יודעת  ומבינה את הקושי, מאד קשה אחרי ימים לא פשוטים של מריבות וקונפליקטים, מצבים של דחייה,  לאסוף את עצמנו, לנשק ולחבק, ולומר כמה אנחנו אוהבים. כי אולי זה נראה ומרגיש שהם לא רוצים אבל הם כן, הם  עדיין הילדים הקטנים שלנו, גם אם הם בגובה 180 ס"מ. הם מחפשים את הדרך שלהם , הם מחפשים את הזהות האישית שלהם, המרדנות והדחייה הם חלק מהתהליך  של התבגרות. ואתם? אל תאמינו להם כל כך בקלות, נשקו וחבקו המשיכו לבקש נשיקה וחיבוק גם מהם. אולי גם תופתעו ותקבלו אותם.

חוג אמא אבא

הרבה מאד הורים פונים אלי ומתלוננים על הילדים שכל הזמן מחפשים תשומי…

כן יש תופעה כזו – תשומת לב יתרה. ילדים שהתרגלו ,מתוך כוונות טובות של ההורים מתוך מציאות החיים שלהם,  שאם לא מתייחסים אליהן כל הזמן, או אם הם לא במרכז העניינים של המשפחה הם לא קיימים. נשמע קצת קיצוני אבל כן קורה המון בקרב משפחות רבות.

 

"אז אני מוכרח להיות שייך, וכל הזמן אני רק חושב איך לעשות שגם אני אהיה חשוב במשהו במשפחה.

יש כמה דברים שגיליתי שעוזרים לי קצת להרגיש חשוב אצלכם:

למשל – התחלתי להרגיש שכאשר אני שואל המון שאלות כמו "ילד חכם" זה מוצא חן בעיני אבא, והוא עוזב הכל ועונה לי באריכות. עכשו אני כבר יודע, בכל פעם שלא מתעסקים בי, ולא משתפים בדברים של המשפחה, ואני מרגיש כאילו שאני לא שייך, אני עושה פנים של "ילד חכם", וממציא איזה שאלה בשביל אבא. אבא אמנם אומר לי "נודניק", אבל מתחיל לדבר איתי ולהסביר לי…

יש עוד דברים שמצליחים לי: כשבאים אליכם חברים ואנשים אחרים, אני יודע "להתבייש", ככה: אני שם אצבע בתוך הפה, ומתחבא מאחורי אמא ועושה עיניים של "מסכן". אז אמא מפסיקה לדבר עם החברות, ומתחילה להגיד לי הרבה פעמים" "אל תהיה ביישן כזה" "תגיד שלום לדודה"… "אתה יודע מה הדודה יודעת לעשות?"… ועוד מילים. וגם הדודות מתחילות לדבר איתי, וככה יוצא שאני משתתף."אורה איילת

 

טיפ גדול ליחסים טובים  חוג אמא אבא-

ילדינו שרוצה שהתייחסו אליו כל הזמן (בנינו מי לא רוצה יחס כל הזמן… האם זה אפשרי בחיים ?)  עשוי להמציא, בלי כוונה רעה כמובן, התנהגויות שמושכות יחס אליו .

עצרו רגע לחשוב מתי ילד מקבל יותר תשומת לב כאשר הוא יושב בשקט בחדרו ליד השולחן ומצייר בעצמו או כאשר הוא מגיע לסלון ומצייר על הקירות? איפה יש יותר התייחסות? ולפעמים גם צעקות, כעס חוסר סבלנות, שיחות והטפות הם תשומת לב ראויה.

חוג אמאאבא הוא אותו זמן שאנחנו יוזמים אותו מכריזים עליו בזמן ובמקום שמתאים לנו ובו אנחנו מתייחסים רק לילד , מכבים טלפונים לא עסוקים בעבודות הבית, בטיפול בתינוק או בשעורים של הגדול,יחס יזום ומוכרז לילד ספציפי – רבע שעה ביום יכול לעשות את כל ההבדל ולמלא חסך עצום בילד שלטעמנו מקבל המון תשומי אבל הוא לא שם לב שהוא מקבל התייחסות.

לאט לאט הוא לא יצטרך להמציא התנהגויות שמזכות בהתיחסות בלי שנרצה בכך ומקלקלות את האווירה והיחסים. אז חוג נעים

איך אפשר לצאת לקניות עם הילדים  בלי נזק לכיס ועם הנאה בלב.

 עבור הרבה הורים שאני פוגשת , יציאה לקניות עם הילדים היא מסע  מתיש, מטרד לכיס ולראש,

דבר שהם היו מדלגים עליו בשמחה, אני מציעה טיפים להפיכת הקניות לחוויה לכל המשפחה .

 

1. שינוי פרוש- אפשר להחליט שמתייחסים לקניות עם הילדים כהזדמנות לבילוי , לחוויה חיובית עם ההורה, ללמידה על החיים . קניות יכולות להיות כלי לאימון לחיים.
2. הכנת הרשימה-  או מה מטרת היציאה לקניות? כל המומחים הכלכליים מדגישים את חשיבות  ההליכה לקניות עם רשימה מוכנה מראש.
    רתמו את הילדים למשימה תלו דף גדול על המקרר וכל אחד מוסיף במהלך השבוע מה שחסר, אפשר לצייר אפשר לכתוב אפשר לגזור תמונה ולהדביק כל גיל וכישוריו והרי לכם פעילות למשך השבוע "מה נקנה בסופר." פעילות אשר הופכת את הילדים לשותפים למה שקורה בבית.
3.  פנו זמן ,קבעו יום בשבוע שבו יוצאים לקניות – קחו אוויר ותחליטו שאתם נהנים. תתכוננו ליום הזה .
4. תאום ציפיות – לפני היציאה תאמו עם הילדים מה הולך לקרות לאן נוסעים לכמה זמן, מה הולכים לקנות, מה  וכמה אפשר  להוסיף מחוץ לרשימה .
5. תנו תפקידים החל מהצעיר שיכול לשבת בעגלה ולשמור על הרשימה ועד הציידים והמלקטים שמביאים את הסחורה.
6. אפשרו לבחור בין מצרכים שונים שהילדים יחליטו איזה נקניק לבחור או איזה גבינה יותר טעימה להם, איזה תפוח להכניס לשקית. בחירה גורמת לילד להרגיש מסוגל ויכול חשוב ושותף.
7.  ראו בקניות הזדמנות ללמידה- חשבון כל אחד ברמתו, החל ממניה של מצרכים בתוך העגלה, 4 פעולות החשבון ועד אחוזים . צרכנות נבונה מהי – השוואת מחירים מה משתלם יותר לקניה עלות תועלת…למידה מהי עבודת צוות ושיתוף פעולה, למידה על הכסף וערכו.למידה של מהם סדרי עדיפויות ,למידה על תזונה נכונה וערכים תזונתיים. ועוד.
8. הזדמנות מצויינת למי שנותן דמי כיס ,להתאמן בשימוש מושכל בכסף .מה קונים? הרבה דברים קטנים  או אחד גדול ?, חוסכים? ומה קורה שהכסף לא מספיק…
9. לא לשכוח לתת להם חלק בסחיבה וסידור המצרכים במקום – גאוות יחידה גם אני שותף!

והרי לכם חוויה  של העצמה מסוגלות ויכולת, חגיגה לכל המשפחה

מה עושים עם העבודות והציורים מהגן?

ילדים בגיל הגן יוצרים ציורים בסיטונאות לא תמיד הם מיחסים חשיבות ליצירה כמו שנדמה לנו ולא פעם היחס הרגשי אליה הוא מזערי,
אחרי יום הם מגיעים עם עוד 2-3 יצירות חדשות וכבר שכחו מה ציירו אתמול…ואנחנו נשארים עם ערמות של דפים. איך להגיב לציור שצייר ילדינו בגן?

o "איזה יופי "זו תגובה סתמית ריקה מתוכן , הגיבו בשאלות מה ציירת? מי זה? מה זה? מה הם עושים? תנו לו לספר את הסיפור שבציור שלו.

o "אתה ממש צייר" יכולה להלחיץ ולקבע אותו בתפקיד או במקום שלא בטוח שרוצה להיות שם או מעלה את רף הציפיות ממנו " אני צייר , אני צריך לספק את הסחורה…" אם לא יוצא לי ציור ברמת צייר זה לא שווה.לכן המנעו מלשים עליו תוויות .

o התלהבו מהתהליך של הציור ,מבחירת הצורות , התאמת הצבעים, ההשקעה, היסודיות, הצבעוניות, יכולת ההבעה של סיטואציה . התיחסו יותר לדרך ולתהליך ופחות לתוצר הסופי

o המנעו מלבקר "ככה לא מצירים ילד…" או אין שמש סגולה…" הוא מצייר לפי תפיסו הסובייקטיבית לפי יכולתו המוטורית והקוגניטיבית. התפתחות בציור נמדדת ביחס לעצמו ולא בהשוואה לחברים בגן.

o ביקורת תגרום לו להפסיק לצייר. איך לשמור מה לשמור? את הכל? אפשר לזרוק? מותר לזרוק? לא פוגע ביצירתיות? לפני שרצים לפתרונות הייתי רוצה לשאול אתכם הקוראים מספר שאלות למחשבה.

o הציורים שהם מביאים מהגן של מיהם? שלנו או שלהם?

o האם יש לנו מקום בלתי מוגבל לדברים שיש לנו בבית ?

o האם אתם נוטים לעשות סדר בבית למשל בארון הבגדים? במדף המשחקים?

o אתם זורקים מה שלא מתאים יותר? מה שלא לובשים יותר? בגד שכבר לא מתאים לא אהוב יותר? אתם ממחזרים ? מעבירים הלאה בגדים? זורקים לסל המחזור?

o הילדים שותפים לסדר ולמיון ולרעיון המיחזור?

מספר רעיונות יצירתיים לאחסון הציורים:

1. ראשית עשו מיון עם הילד מה רוצה לשמור ומה למחזור תוך הסבר ושיתוף על חשיבות הסדר והמיחזור

2. תנו לכל ילד קלסר, קופסה יפה או ארגז תלוי כמה מקום אתם רוצים לייחד לציורים ושהם יחליטו מה נכנס לשם .

3. תנו לם להכניס אם נגמר המקום התחילו למיין איתם שוב.

4. רצוי לעשות את המיון של היצירות בפרקי זמן קצרים כל כמה ימים ואפשר שזו תהייה פעילות משותפת שהיא לא פחות חשובה ממשחק.

5. אפשר לייחד קיר או לוח שעם במקום מרכזי בבית אפשר על המקרר או בחדר של הילד, שם אפשר לתלות יצירה מתחלפת שאותה הילד מביא לאמא או אבא מתנה.

6. מתחו חוט לאורך הקיר בחדר ועם אטבי כביסה קטנים אפשר לתלות ציורים והרי לכם תערוכה מתחלפת במוזיאון המשפחתי.

7. לחובבי הטכנולוגיה אפשר לאמץ את הצילום הדיגיטלי במצלמה וליצור אלבום דיגיטלי של יצירות נבחרות יצמצם את מקום האחסון בבית.

המחאה החברתית אצלנו בבית
המחאה החברתית ששוטפת אותנו מכל עבר מעלה לא מעט שאלות אצלנו המבוגרים, ויכוחים, חילופי דעות ורעיונות , וזו הדמוקרטיה במיטבה ,
אני נרגשת לראות איך חזרנו להיות חברה פועמת ונושמת צועקת שרוצה שינוי, חברה של פרטים שמפסיקים לשבת על הספה ומקטרים,אלא קמים לעשות מעשה .

בשבוע שעבר השתתפתי בהפגנה, לא הגדולה ההיא בתל אביב, אלא יוזמה מקומית באזורנו הפגנה שבה נטלו חלק כ- 300 איש והמון ילדים .
הילדים שהיו שם סביבי נטלו חלק אקטיבי .
חלקם ציירו וצבעו את השלטים החזיקו בהם בלי להתלונן (וזה ממש כבד להחזיק קרטון גדול מחובר למקל) נפנפו בו וצעקו סיסמאות. חלק ממכרי יצאו למצעד העגלות עם הילדים הקטנים .
מידת הפעילות ורמת המעורבות של הילדים בפעילות נתונה לשיקול ההורים, מעורבים יותר או פחות, אי אפשר להתעלם מן העובדה שבתוך כל החגיגה הדמוקרטית הזו נמצאים גם ילדינו, הם נוכחים, הם רואים, הם שומעים, ולעיתים קולטים חלקי מידע, הם חושבים, ולא פעם עושים את ההשלכות שלהם ,מנתחים את הניתוחים ומסיקים את המסקנות של עצמם.
לנו תפקיד חשוב, כאן בתוך כל הבלגאן נכנסים אנחנו ההורים לפעולה .

1. דמוקרטיה – ערך מרכזי בחברה ואף במשפחה זו הזדמנות מצוינת לדבר עם הילדים על מהי דמוקרטיה ואיך האזרח הקטן יכול להשפיע ולשנות. חשיבות החוקים ,מי מחליט במדינה דמוקרטית וכיצד אפשר לשנות מציאות.
2. תרומה ומועילות- המחאה החברתית פותחת דלת לשיח על ערכים , על מצבו של האחר ,ראיית מצוקותיו, מאפשרת להרחיב את ראייתו הצרה של הילד , ולעלות למודעות שלו , שיש עוד אנשים וילדים שחיים אחרת, שחושבים אחרת וכיצד אנחנו בתור אנשים מקבלים את האחר ואולי אף פועלים כדי שלאחר יהיה טוב יותר.
3. שיתוף ותקשורת – המחאה החברתית היא הזדמנות נהדרת לשיחה, לשיתוף מה אתם חושבים, מה מרגישים על מה שקורה מסביב. הזדמנות לעשייה משותפת – הזדמנות לשתף פעולה, הזדמנות לחוות זמן איכותי עם הילדים ,כל ילד לפי רמתו ויכולת ההבנה שלו.
4. לספק הגנה לילדינו – תיווך המציאות לילדים.
הילדים חשופים לתקשורת, לויכוחים שלנו,להחלפת הדעות בינינו הם לא תמיד מבינים את המציאות כפי שהיא חסר להם ידע ,חסרה הבנה וראיית התמונה הכללית.
לעיתים הבנה חלקית או עיוות של המציאות , יכולה להשפיע באופן פחות חיובי על הילד וליצור חוסר שקט, ודאגות מיותרות.
אנחנו הולכים להפגין מה זה אומר על מצבינו הכלכלי ? אולי גם לנו עוד מעט לא יהיה איפה לגור ונעבור לאוהל? אם הכל יקר אז איך אמא תוכל לקנות לי אוכל? הילד מתרגם את הנעשה סביבו לרמה מעשית מאד ומקשר את הדברים אל חייו באופן מאד קונקרטי .
חשוב להבהיר ולתווך לילד את התמונה של המציאות כפי שהוא פוגש אותה וברמה שהוא יכול להבין. כך נחסוך ממנו לא פעם דאגות מיותרות.
לסיכום עלינו לזכור שלנו ההורים תפקיד חשוב בחייו של ילדינו , אנו המודל שלו לחיקוי,הוא מביט בנו ולומד, איך מתנהגים, איך חושבים, איך מתקשרים , והמחאה או כל פעילות חברתית אחרת היא הזדמנות שלנו להיות המודל שלו לעתיד. מחאה נעימה.

החגים בפתח, אחת התקופות הכי "לחוצות" בשנה. ארוחת החג החגיגית והארוכה, הניקיון היסודי, הקניות ההכרחיות (יותר או פחות) של בגדים ומתנות.
נתרכז הפעם באתגר הגדול – ארוחת החג. ארוחות חגיגיות הן בילוי למבוגרים. ילדים מעטים ניחנו בסבלנות הנדרשת לישיבה ממושכת סביב השולחן, לקריאת ההגדה אם בפסח מדובר, לאכילה איטית ולשיחות מנומסות. רוב הילדים מאבדים עניין מהר, ההורים מתחילים בניסיונות נואשים לחנך, לשכנע, לפתות או להכריח. התסריט מידרדר במהירות, הילדים מרעישים, משתוללים, צועקים ובוכים. ההורים מסננים בשקט איומים לילדים, מנסים לכבוש את זעמם, נלחצים מהמבטים סביב, מה יגידו עלינו?
אז מה עושים? איך עוברים את ארוחת החג ונשארים עם טעם טוב לפעם הבאה?

1. לא להגיע רעבים! תנו לילדים לאכול משהו לפני הסדר. אם הם רגילים לאכול ארוחת ערב בשבע, אין סיכוי שהם ישרדו את קריאת ההגדה ויחכו למנה הראשונה שמוגשת בתשע בערב. בארוחת הסדר הם ינשנשו מהמאכלים האהובים עליהם.
2. דאגו ל"מנת ילדים" כמעט בכל מסעדה מציעים היום ארוחות ילדים. אל תכריחו את הילדים לאכול את הגפילטעפיש המסורתיים של הסבתא. דאגו שיהיה מאכל או שניים האהובים על ילדיכם. אם צריך, הביאו אותו בעצמכם.
3. תיאום ציפיות זו הגישה הנכונה לפני כל פעילות משותפת עם הילדים. שוחחו עם הילדים על מה שהולך לקרות, הגדירו יחד מה מותר לעשות ומתי.
4. שיתוף הילדים יכולים להיות שותפים פעילים בהכנות לסדר, לקשט את שולחן החג, להגיש לשולחן ולפנות ממנו ולהרגיש חלק מההתרחשות סביב.
5. עניין ותעסוקה אפשר להביא דפי צביעה, או משחק שקט שיסייעו לילדים להעביר את הערב בעניין ליד השולחן, מומלץ גם ליזום חידון נושא פרסים ברוח החג (שימו לב שכבר אבותינו חשבו על כך ושלחו את הילדים לחפש אפיקומן).
6. מסורת אישית צקו תוכן אישי לארוחת החג. לחגים יש משקל גדול בבניית המסורת המשפחתית הייחודית לנו, המנהגים הייחודיים למשפחה ירקמו את זיכרונות הילדות של צאצאינו.
7. לוותר על חינוך לנימוסים ארוחת החג היא לא הזמן לחנך את ילדיכם, השאירו זאת ליום יום, כשאתם לבד, בלי קהל. כך למשל: אם הילד קם מהשולחן – אל תקראו לו שוב ושוב, אל תכריחו אותו, אין סיכוי שזה יצליח. מקסימום הדוד יחשוב שהילד שלכם לא "מנומס"..
8. עזבו את האירוע לפני נקודת האל חזור אל תמתחו את סבלנותם של הילדים ושל שאר האורחים. מותר להורים לפעוטות לעזוב מוקדם יותר, השאירו טעם של עוד אצל כולם!

9. ולסיום נקודה קטנה למחשבה, הלחץ והמתח סביב שולחן החג נובעים פעמים רבות מהרצון שהכול יהיה מושלם – שהאוכל יהיה טעים, שהאורחים יהיו מרוצים, שהילדים יתנהגו למופת… אז זהו, שלא. לא חייבים שהכול יהיה מושלם. כך יהיה לנו לאן לצמוח ולאן לשאוף, החלק החסר בשלם הוא זה שנותן את הדלק לפעם הבאה.

 

 

זה מתחיל  בנדנודים של מתי נגיע עוד כמה קילומטר… אמא אני רעב , אבא משעמם,, מחריף במריבה בקטנה עם השותף לספסל האחורי ,, מתפתח ולעולה  לאוקטבות גבוהות דבר שיכול להוציא את הנהג וכל אדם אחר במכונית מדעתו.

 נסיעה במכונית עם יותר מילד אחד מאחור יכולה לעיתים להיות חוויה מפוקפקת .

אפשר לנצל את החופש הזמן הרב, המזגן באוטו, הנוף  וכ"ו כדי לאמן את הילדים איך נוסעים ומגיעים בצורה נעימה שמשאירה לכולם  כוחות לפעילות האמיתית,שמגיעה בדרך כלל אחרי הנסיעה והכי חשוב לא מסכנת את יושבי המכונית מנהיגה לא זהירה של הנהג .

תוכנית פעולה:

יוצאים בארבע מהבית

תאום ציפיות : היום ילדים נסע לגן השעשועים בצד השני של העיר.

נחזור בשעה 18:00 הביתה .

את הדרך נעשה במכונית בלי מריבות ובלי צעקות כאשר הנסיעה תהפך למסוכנת כלומר הנהג לא יוכל להתרכז בנהיגה בגלל הסחות דעת במכונית המכונית עוצרת בצד ל- חמש דקות או עד שירגו הרוחות.

חשוב להציב את הגבול שלנו ההורים מתוך אמונה שזה באמת מסוכן לנהוג כאשר יש סירנות בספסל האחורי.

לדרך אנחנו מתכוננים במשחקי דרך, פעילות ומשימות לכל אחד מילדי המשפחה.

 

והיה כשהנהיגה הופכת בלתי נסבלת ומסוכנת עוצרים בצד הדרך.. אבל באמת עוצרים בלי כעס ומחכים בשקט שהחגיגה תיגמר. וכך עד לפעם הבאה … בלי כעס, בלי הטפות ובלי איומים …זוכרים בשש צרכים לחזור הביתה.

 

הגענו סוף סוף ליעד עכשיו נותר רק לעמוד בזמנים ולחזור באמת בשש הביתה.

מה למדנו :

1. שאמא ואבא עקביים ועומדים במילה שלהם
2. אי אפשר  לנהוג באוטו כאשר י ש רעש במכונית
3. למדנו שזמן זה דבר שנגמר מהר
4. למדנו איך אפשר להגיע בבטחה וברגיעה למחוז חפצינו.

 

חשוב לעשות נסיעות אימון כאלה כאשר אנחנו באמת לא ממהרים לשום מקום .

"קשה באימונים  קל בקרב"

נסיעות טובות

תרגיל  מחשבה

אנחנו כל היום מסיעים,קונים ,סוחבים,מבשלים ומאכילים ,מנקים,מקלחים,מלבישים,מכבסים  ותולים

מרפאים,דואגים,מייעצים,מתווכחים,מסבירים,חופרים למתבגרים אוהבים ומנשקים ועוד עוד

אני מציעה  לעצור !  לקחת אויר ,  לחשוב מחשבה קטנה אבל גדולה

מה אנחנו רוצים? מה המטרה? לאן אנחנו לוקחים את העגלה?

איזה ילדים אנחנו רוצים לגדל? איך הם יראו  בגיל שלושים?

והתשובה שאצל כולנו היא מאד דומה….:

אנחנו רוצים ילדים שיהיו:

• מרוצים , מאושרים  וכמובן בריאים
• בעלי ביטחון עצמי
• בעלי דימוי עצמי חיובי
• מכבדים  את עצמם ואת סביבתם
• עצמאיים  ואחראיים
• ואיך לא… עורך דין ואולי רופא…

עכשיו חישבו  ובדקו האם מה שאתם עושים יום יום עם הילדים מביא אתכם למטרות.?או אולי מרחיק?

האם המטרה היא  ילד עצמאי. הוא מתאמן על כך מעכשיו?

 האם הוא אחראי? איך הוא מתנסה ?

מה הוא חושב על עצמו?הוא בטוח בעצמו להתנסות ליפול ולקום ושוב  לנסות?

תנו מתנה נפלאה לכם ולמשפחה תתחילו לכוון למטרה .

קבלו ממני ,בשם ילדיכם, עשרה טיפים שיכולים לשדרג את היחסים שלכם עם ילדיכם. Continue reading "שדרוג היחסים עם הילדים" »