אפרת תמרקין

למה לא כל יום יהיה פורים?

משפחה, אמא,אבא וילדים ובלי שאנחנו שמים לב כולם בתפקידים קבועים מסתדרים.

הוא הבשלן וזו המסודרת וזה המארגן והיא מבלגנת,

הקטן עצלן והגדולה חרוצה,

והאמצעי עושה שמח בכל ארוחה.

בלי לשים לב אנחנו בתפקידים מתקבעים וגם מקבעים.

אפילו בינינו ההורים יש תפקידים ולרוב הם די קבועים.

מי הולך לדבר עם המורה ומי את הכביסה תולה?

ולסופר הולך? ושיש צרה מי נחלץ לעזרה?

אז יש לי הצעה אפשר וצריך את התפקידים של כל אחד להרחיב.

אין סיבה שהסדר יהיה נחלתו של  אחד והבלגן רק של השני.

למה תמיד הקטן עוזר והגדולים מתחמקים?

או היא הבשלנית והוא הזללן? הוא התלמיד החרוץ והוא העצלן?

הצעה לכבוד פורים ובכלל

לאפשר לכולם להיות הכל לפי בחירה ולפי הצורך.

איך עושים את זה?

1. מודעות שלנו ההורים. למי אנחנו פונים כאשר צריך לסדר? . על מי אנחנו יודעים שאפשר לסמוך כאשר צריך להביא משהו , פנו דווקא לבלתי צפוי ותנו לו אפשרות להכנס למקום חדש ואחר.
2.  חזקו את המעשה ולא את העושה- קרה נס ונעשה למשל סדר בבית אל תחזקו את זה שתמיד מסדר דווקא חזקו את הסדר ולא את העושה. כך תפתחו אופציה לעוד אנשים לסדר ולזה ה"שפוט" לצאת קצת לחופשי.
3. היו בלתי צפויים- הציעו לזללן לבשל או למבלגן לסדר? התלהבו  מהיכולות של כולם.

ועוד נקודה קטנה למחשבה…
מחקר מעניין שקראתי לאחרונה , הוכיח כי קיים מתאם בין חוויות הילדות של האדם לאור מיקומו במשפחה לבין תפקודו כבן זוג. הרגשות שנבדקו במחקר הם קנאה, תסכול, נחיתות, כעס, בדידות, ביטחון עצמי ורוגע. נמצא כי הרגשות ששלטו במערכות היחסים עם האחים הועתקו לתוך המערכת הזוגית.

לינק למאמר – http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/549/741.html