היום האחרון ללימודים כמעט כבר כאן, והאוצר הפרטי מגיע הביתה עם התעודה.
איזה זכרונות זה מעלה אצלכם?
מה היו התחושות שלכם בתור ילדים כשקיבלתם תעודה?
איך הגיבו ההורים שלכם למראה התעודה שלכם?
יום התעודה היה יום שמחה או יום אבל?
כל המחשבות והרגשות שלכם כלפי המילה" תעודה" באות לידי ביטוי בתגובה שתגיבו לתעודה של הילד.
אז עצרו רגע לפני ובאו ננסה לעשות סדר בדברים.
ראשית מה מייצגת התעודה?
תזכרו בילדותכם בבית הספר, האם הציון בתעודה באמת מעיד על היכולות האמיתיות של התלמיד, ומה עם זה שלא למד והעתיק?
ומה עם זה שהצליח לנחש את התשובות במבחן האמריקאי ואין לו שמץ בחומר הנלמד? ומה עם זה שהימר ולמד רק חלק מהחומר ובמקרה זה החומר שהיה במבחן, וזה שהתרגש ולא ענה על השאלות כמו שהוא יודע?
התעודה, מה היא מעידה על ילדינו באמת?
אנחנו יודעים שילדינו הוא הרבה יותר, מטוב בתנ"ך או מצוין באנגלית ואין זה מעיד עליו כמעט דבר אם לא הצליח במבחן בחשבון, הדבר היחיד שהתעודה מעידה עליו הוא מה רמת הידע של התלמיד בחומר הנלמד כרגע בכיתה.
התעודה מייצגת את התוצאה – את רמת הידע שהפגין הילד במבחן .לא פעם גם תלויי יחסיו עם המורה של אותו מקצוע.
התעודה כמעט לא מתייחסת לדרך , להשקעה, לרצון, לחוויות , לתסכולים,ליכולת להתמודד ולהתגבר על משברים, התעודה לא מראה לנו את הילד כמכלול.
היא מתמקדת בפן מאד מסוים וצר אצל הילד.
של מי התעודה?
הרבה הורים שאני פוגשת במסגרת עבודתי כמנחת הורים ,נוטים להעביר את חלומותיהם, ציפיותיהם, שאיפותיהם, תסכוליהם ההשלמות והתיקונים שלהם מימי בית הספר,על ילדיהם.
הורה שהיה תלמיד גרוע רוצה לעשות תיקון ושבנו יצטיין, הורה שחושש מבית הספר מעביר חשש זה אולי גם לילדו, אני רציתי להיות רופאה לא הצלחתי אני מצפה שביתי תהייה, אני רציתי להצטיין כדי להצליח,אני רוצה שבני בכל מחיר יצטיין ואולי לו זה לא מתאים? לי היה חשוב ללמוד,אני אהבתי תנ"ך ומה איתו?
לא פעם אי מימוש אותם חלומות ושאיפות שהם שלנו, דרך ילדינו, מולידות אכזבה ,תסכול ,צער ורגשות אלו נכנסים לתוך השיח שאנחנו מנהלים עם הילד על הלימודים בכלל, ועל התעודה בפרט.
אז מה עושים עם התעודה?
o התעודה היא שלו -
התעודה היא בראש ובראשונה של הילד , לא מעידה עלינו כהורים טובים או פחות טובים, לא מעידה על היחסים שיש לנו עם הילד, היא שלו ושלו בלבד!
o קבלו את את הילד כאדם שלם -
עם יכולות ונטיות משל עצמו. הציפיות שלנו והחלומות שלנו לא כל כך רלוונטיות בהקשר שלו הוא זה הוא. עלינו לקבלו ולעזור לו לממש את היכולות שלו ושלו בלבד, להוציא את "אני" ההורה מהתמונה.
o ראו את החיובי והעצימו אותו-
חבקו את ילדיכם. הוא השקיע ,התאמץ, הוא מילא את תפקידו כתלמיד,הוא מתפקד במסגרת, הוא רוב הזמן עושה מה שנדרש. נסו לראות את חצי הכוס המלאה.
אין מקום למזער את החלק הזה אצל ילדיכם. גם אם זה רק בספורט וציור… 80 בחשבון,מעיד על זה שהוא יודע כבר 80% מהחומר חסר לו רק 20% .
מטרתנו כהורים היא לגדל ילד שבטוח בעצמו, אחראי,עצמאי בעל מוטיבציה ואמונה בעצמו ואם זו מטרתנו, כיצד תגובה של כעס ואכזבה מקדמת אותנו אליה? ביקורת וראיית השלילי לא מובילה לשינוי לפעם הבא.
התעודה כבר כאן , בהנחה שהילד כבר מבואס ומצוברח הוא יודע שהוא אכזב ,הוא מתוסכל שלא סיפק את הסחורה, כדי שילד ירצה להצליח וללמוד לפעם הבאה יש להעלות , את הביטחון והאמונה שלו בעצמו שהוא מסוגל, לנטוע בו אומץ לנסות ולא להתיאש.
o הפרידו בין המעשה וילד- הילד נכשל בלשון זה לא אומר שהוא כשלון!
o תקשורת והקשבה לילד-
תקשורת והקשבה היא נקודת המפתח ליחסים בריאים וטובים עם הילדים,בכל תחום ובכל נושא תמיד תמיד חשוב להיות פתוחים וקשובים.
הנטיה של הרבה הורים למראה התעודה בעיקר אם היא לא לשביעות רצונם,להתחיל בתוכנית פעולה:" נקח מורה פרטי" ,"אתה לא תצא מהבית כל השבוע!","תשב תכין שעורים!", "אין חברים אחר הצהרים!"
לחץ לחץ והיסטריה.עצרו רגע!
o דברו והתיעצו איתו( זה שלו לא?) -
איך הוא רואה את התעודה, מה הוא חושב שאפשר לעשות כדי שהפעם הבא תהייה אחרת.איך הוא רוצה וחושב שאפשר לשנות?שאלו אותו מה אתם יכולים לתרום לעניין? שוב זכרו, הלימודים והתעודה הם שלו. שימו את הדגש על ההצלחות, תנו לו לדעת שאתם רואים את המאמצים, ההשקעה, ההתמדה, המקוריות, היצירתיות והיכולות עם הפנים לשנה הבאה.
העבירו מסר שאתם מקבלים אותו כמו שהוא. העיקר שאתם אוהבים אותו! (נשיקה וחיבוק יעזרו מכל דבר אחר)
o לצ'אפר או לא?
מטרתנו ההורים, שהילד ילמד מתוך מוטיבציה פנימית, כי לו זה חשוב, ולא כדי לקבל מתנה בסוף.
אני בעד מתנה, כדי לחגוג סיום תקופה, להביע אהבה ותמיכה , המתנה היא לא תלויית איכות התעודה.
המתנה באה כי ככה אתם מביעים אהבה והערכה על מאמץ ועל דרך. יש מאמץ גדול בלגמור שנת לימודים, יש השקעה גדולה לסיים שנה בבית הספר זה לא מובן מאליו.
לטעמי אין להתנות את המתנה בטיב התעודה.כך המוטיבציה ללמידה תהייה פנימית ולא עבור המתנה.
יום תעודה נעים.
מאוד אוהבת את הדברים שאת כותבת ,הם רואים את נפשו של הילד פנימה וכך צריך להיות ולזה כל ילד ראוי, כייף שאת מפיצה את תורתך החכמה לכמה שיותר אנשים שידעו ויקשיבו .כל הכבוד ותודה גדולה לך,יישר כוח!