טבלת שוקולדים ואנינות טעם
בעבודתי עם הורים אני נתקלת לא פעם בסוגיה "הילד לא טועם כלום" לא מוכן לאכול כלום חוץ מ…
הבחירה המצומצמת והסירוב לאכול מאכלים חדשים או שונים מהרגיל מעלים קשיים ואף דאגה רבה לגבי מצבו הבריאותי של הילד, לגבי הטעם שהוא רוכש, ולגבי הרגלי האכילה שלו.
בעניין מצבו הבריאותי אני כבר מסייגת ואומרת שיש ללכת עם הילד לרופא להתייעץ, הרופא יבדוק את מצבו האמיתי של הילד. לא פעם נדמה לנו שהילד לא אוכל כלום וסכנה נשקפת להתפתחותו ובריאותו וכאן יש לבדוק הכצעקתה…
אנחנו ההורים חייבם להבין שיש מקומות שבהם אין לנו שליטה והאוכל הוא אחד מהם, אנחנו יכולים להחליט מה יכנס הביתה, מה לבשל ומה להגיש לשולחן בזמן הארוחה וזהו כאן נגמרת יכולתנו ושליטתנו. אנחנו לא יכולים לקבוע מה יכנס לו לפה, מכאן, זו החלטה שלו ושלו בלבד, זהו גופו ובחירתו הבלעדית.
הרבה מאד פעמים הסירוב של הילד לנסות לטעום אוכל אחר מגוון ובריא יותר, נובע מהרצון שלו להחליט על עצמו "אני קובע על עצמי". לילד עקשן יש בדרך כלל הורה עקשן לא פחות (הרי משהו היה צריך להיות המודל לחיקוי…) ובלי לשים לב אנחנו נכנסים למאבק כוחות שזירת המלחמה היא האוכל. במאמר מוסגר:היא יכלה להיות בקלות זירה אחרת תלוי על מה בחר ההורה להיאבק ומה מאד חשוב לו, המקום הכי חשוב להורה יכול להפוך לזירת מאבק גדולה יותר.
עם כל הצער אין לי נוסחת קסמים וגם אין אבקת קסמים שתשכנע את הילד לאכול אוכל בריא/ מגוון/ מעודן וכיוצ"ב. מה שכן אפשר ורצוי הוא לכבד את העדפותיו הקולינריות ולתת לו לקבוע על עצמו מה יאכל כמו שאף אחד לא מחליט עלינו ההורים מה אנחנו אוהבים לאכול. אני ההורה בוחר להכין את המאכלים שבחרתי והילד יכול להחליט אם לאכול אותם או לא, לא רוצה לא צריך בלי ויכוח בלי שכנוע, בלי עלבון ובלי מלחמה.
ככל שנמהר להבין את העניין ונצמצם את המו"מ סביב נושא האוכל למינימום כך הילד יבין שזו בחירה שלו ורק שלו ולאט לאט לא יהיה זקוק לעמוד על רגליים האחוריות בכל הקשור לאוכל ולאט לאט יפתח ויתרצה לטעום לבחון ולבדוק מאכלים חדשים ומגוונים.
אז מה הקשר בין טבלת שוקולדים ואנינות טעם.
הקרדיט שמור ל-מ' אמא מדהימה שהגיע אלי להדרכת הורים, אחד מהקשיים שלה היה להתמודד עם ילד שרצה רק כריך עם שוקולד לגן, הרעיון שהצעתי היה לערוך עם הילד שיחה ובה ליצור יחד איתו טבלה יומית( כמו מערכת שעות שבועית לפי ימים) שבה יבחר כל יום מה הוא לוקח לאכול לגן באותו היום ונכון בטבלה כל יום הופיע לחם עם שוקולד , ההורים מצדם כבדו את הבחירה שלו וכאן בעצם הופסקה המלחמה סביב האוכל. המסר שעבר לילד אנחנו ההורים מקבלים את הבחירה שלך ומכבדים אותה אם זה מה שאתה רוצה זה מה שתאכל. ולאט לאט נפסקה המלחמה סביב מה הילד יאכל, איך נשכנע אותו לטעם מאכל אחר, עם הזמן החל הילד לנסות מאכלים חדשים .
אם רוצים לגדל ילד אנין טעם יש לתת לו לבחור מה לאכול מתוך האפשרויות הקיימות שעליהם החליטו ההורים, ולסמוך עליו שיעשה את הבחירות שלו שטובות לו.
אז לסיכום :
1. קבלה של הרעיון שהילד הוא זה שקובע על עצמו לגבי סוגי המזונות וכמותם
2. כבדו את הבחירה של הילד מתוך האפשריות שאתם מחליטים עליהן.
3. ערכו טבלת מאכלים שהילד אוהב ומתוכה יבחר כל פעם מאכל
4. אפשרו שמאכל זה יהיה זמין בכל ארוחה ילד אוהב אורז הכינו סיר אורז לשבוע וזה מה שיאכל
5. אל תשכנעו אל תשדלו כבדו את הבחירה.
6. הציבו גבולות ברורים מה לא וכמה כן , ממתקים אחד ביום שניים בשבוע פה אתם בהחלט יכולים להציב גבולות מתוך כבוד לילד ולרצונותיו גם לו בא לפעמים משהו מתוק …
7. זכרו אתם אלה מביאים את האוכל הביתה , אם תכניסו אוכל בריא מגוון ומגרה הילד לאט לאט יתרגל אליו.
מעניין מאוד. מדהים להווכח כל פעם שהקשבה, כבוד ומתן מקום לדעותיו של הילד הן בבחינת "תוכנית חסכון " באנרגיה.
זה נראה כ"כ פשוט וזמין. ובניגוד למאבקים, פה יש רק, אבל רק, מנצחים!!
אחלה מאמר, כל כך חשוב לתת להם לבחור, זו הדרך לכבדם ולהעצים אותם. עכשיו עלינו לתת דוגמא חיובית בתזונה שלנו ולא להכניס אוכל שאנחנו לא רוצים שיהיה בתפריט שלנו או של ילדינו….
גם אנחנו המבוגרים, לא אוהבים שמכריחים אותנו ואנחנו אוהבים שמדברים איתנו בכבוד ובגובה העיניים. הילדים הם בעצם אנשים גדולים (חלקם אפילו ענקים!!!), רק שהרגליים קצרות!
צריך וחשוב לזכור זאת!!!